בשלישי בנובמבר 2015 הקשבתי לסיפור אישי של מישהי שאני לא ממש מכירה.
נפגשנו אולי שלוש פעמים במסגרת של קואוצ׳ינג קבוצתי שמטרתו ללמד ״איך לחיות בשלום עם עצמי ועם מה שחשוב לי״.
באחד המפגשים היא סיפרה על חוויות מתקופת הילדות. למרות שהסיפור האישי שלה שונה מאוד משלי, היו מספר קויי דמיון שגרמו לאסימונים ליפול.
תוך כדי הסיפור שלה התחוללה אצלי סערת רגשות מעיקה.
תוך כדי הסיפור שלה, הדמעות זלגו, הנקודות התחברו והתמונה התבהרה.
אחרי הסיפור שלה התחיל סיפור הריפוי שלי.
נשמע דרמטי? מצוין. כי כך זה היה.
מעולם לא דמיינתי שאת הדברים הכי עמוקים על עצמי אלמד דווקא מסיפור ילדות אקראי של מישהו זר. גם לא דמיינתי שסיפור אישי יהיה מלמד יותר מכל תיאוריה שהתאמצתי ללמוד.
חודש-חודשיים אחרי, הבנתי כמה השיתוף האישי שלה היה בעצם - מתנה צבעונית ועוצמתית עבורי.
כשהיא שיתפה את סיפורה זה הרגיש כאילו היא פתחה עבורי איזושהי דלת, התבוננה בי בעיניים בורקות, ציידה אותי עם מפת אוצר מלאה בנקודות ואמרה:
״קיבלת עכשיו מודעות חדשה. תשתמשי בה.
היא תעזור לך לחבר בין הנקודות במפה כדי להגיע לאוצר.
בכל פעם שהנקודות יתחברו, עצרי.
תזכירי לעצמך שלנקודה בה את נמצאת יש משמעות לא ברורה.
רק בעתיד תדעי להעריך אם היא טובה ואיזו מטרה היא שרתה.
עם הידיעה הזו, תבחרי.
תבחרי אם הגיעה העת להתקדם. תבחרי מה לקחת הלאה. תבחרי עם איזו הרגשה להמשיך.
את תלמדי מכל בחירה. אני מבטיחה.
לא סתם יש במפה המון נקודות.
יש המון אפשרויות.
המון הזדמנויות -
לקבל את עצמך בכל נקודה.
לחבק את מה שטוב בך.
לשפר את מה שמפריע לך.
להבין מה עושה לך טוב בדרך.
לפעול על פי צו ליבך.
את מוכנה. צאי לדרך.
התחילי לחבר בין הנקודות בקצב שלך.
האוצר שלך, אין מה למהר.
רק להתקדם ולתת לתמונה להתבהר.
כשתזכי בו, תזכי בך.
תזכי באהבה.״
המתנה הזו מלווה אותי בכל יום מאז. המתנה הזו עוזרת לי להתנער מתחושת ה״חייבת״, ה״לא נעים לי״, ומאתגרת את היכולת ״המופלאה״ שלי לקחת את עצמי ואת מה שאני מרגישה, כמובן מאליו. המתנה הזו גורמת לי לרצות להתמודד ולהשתפר.
---
במסגרת אותה קבוצת קואוצ׳ינג נחשפתי לסיפורי ילדות נוספים כי כל המשתתפים חזרו בסוף לילדות כדי להבין מה עיצב אותם היום, לטוב או לרע, בחייהם הבוגרים.
יצא שחוץ מלהבין יותר טוב את הילדה הקטנה והגדולה שבי, כל סיפור ילדות עורר אצלי מחשבות לגבי סגנון ההורות שלי - מחשבות על ההתנהלות שלי עם ילדיי, על הדברים שארצה לאמץ וממה ארצה להמנע בסיטואציה דומה.
מכל סיפור קיבלתי מודעות חדשה.
רעיון נולד
מההתנסות הזו בקבוצת הקואוצ׳ינג התגבש אצלי הרעיון ליצור מרחב שבו הורים יוכלו ללמוד מהורים על הורות, דרך סיפורים אישיים.
במסגרת המיזם ״זו ילדותי השנייה״ אני מראיינת הורים על תקופת הילדות וההורות שלהם, וכותבת את סיפורם האישי תוך שמירה על שפתם האותנטית. בכל סוף שבוע אני מפרסמת סיפור בעמוד ילדותי השנייה. הסיפורים שונים, מגוונים ופורטים בעוצמה על מיתרי הרגש.
כל סיפור מאפשר לקוראים לקבל הצצה קטנה על המציאות של הורים בשטח ולקבל פרספקטיבה על ההשלכות שיכולות להתקבל מדברים שהורים עושים או אומרים. כל סיפור גם מאפשר לקוראים לקבל השראה מהמקוריות שבה הורים כמוני כמוך חווים ומתמודדים עם סיטואציות שונות ביומיום.
למיזם יש מטרה עיקרית אחת - לעורר מחשבה. אם הייתי יכולה לבחור דבר אחד שהייתי רוצה שיקרה בכל סיפור זה שהקוראים יחשבו בינם לבין עצמם מה הם היו רוצים לאמץ, מה לא, מה הם היו רוצים לשפר בתא המשפחתי שלהם ומה לשמר. המטרה היא בפרוש לא לעורר רגשות אשם או טינה אלא לראות בכל סיפור הזדמנות להפגש עם הילדים שבנו ולהבין איך הנקודות מתחברות, הוא הזדמנות להבין איך הילדות שלנו משפיעה על סגנון ההורות והוא הזדמנות לקבל מודעות חדשה ולהשתפר.
אם הייתי יכולה לבחור עוד דבר שאני ממש מקווה שהקוראים יעשו זה להפגין אמפתיה כלפי האבא/האמא ששיתפו את סיפורם. אני באמת מאמינה שכל סיפור הוא מתנה. גם אם לא מתחברים, או אם לא מרגישים נוח לכתוב תגובה מפורטת יותר, תמיד אפשר לעודד ולהודות להם על השיתוף.
זה הסיפור שמאחורי המיזם. סיפור על שיתוף מתנות, על נקודות שמתחברות ועל הגשר בין ילדות להורות.
אם מסקרן אתכם לשמוע עוד קצת פרטים כמו מאיפה אני ״משיגה״ מרואיינים, למה הסיפורים אנונימיים? למה אני לא כותבת מה כן לעשות ועוד, ריכזתי תשובות לשאלות נפוצות שאני נשאלת כאן.
אם יש לכם שאלות נוספות, רעיונות, או מחשבות, אם בא לכם להתראיין, להשתתף בפיילוט של המיזם החדש או רק להגיד הי :) מוזמנים להשאיר תגובה, לשלוח הודעה בפייסבוק (בעמוד של ילדותי השנייה) או במייל (liz@mysecondchildhood.com).
אשמח להכיר :)
ליז
אבל איפה הסיפורים ?
השבמחקהי! הסיפורים מפורסמים בעמוד הפייסבוק של הבלוג כל סופ״ש. בקרוב אעלה אותם גם לאתר. עדכונים בהמשך :)
מחק