סיפורי הורים


אבא שלי אף פעם לא אמר לי שאני יפה



"אבא שלי אף פעם לא אמר לי שאני יפה. הוא בן יחיד לשני הורים שעברו שואה. סבתא, אמא שלו, היתה אדם מאוד קשה. ידעתי שהילדות שלו היתה מתוסבכת וידעתי מאיפה הוא בא גם כשהייתי נערה. היום אני יודעת שהציניות וההצקות שלו כמו ״למה קיבלת רק 99 במבחן?״ נבעו מזה שהוא לא ידע איך לפרגן. אני קוראת לילדים שלי ״יפה שלי״ כדי שלנצח ידעו שהם יפים. אני תמיד תוהה אם זה נכון לשים את הדגש על היופי אבל זו הדרך שלי להתמודד עם מה שהיה חסר לי בילדות. הילדות שלי היתה... "


*****

אני מוכן לספר שאני שונה




"גדלתי בבית שבו העריכו משמעת. הבית היה ממוקם בשכונה שלא היתה מהמוצלחות, כזו עם ״ילדי רחוב״. ההורים שלי נורא ניסו להגן עלינו. לפעמים יותר בכוח השיטור ולאו דווקא בכוח השיחה או הרציונאל. הרבה מהחינוך שקיבלתי היה כדי לסמן וי כי ההורים עבדו מאוד קשה - הם עשו מה שחייבים כדי לשרוד, לא היה זמן לשטויות. הבנתי אותם. כשאתה רואה אדם שהולך לעבודה בחמש וחצי בבוקר וחוזר גמור בשבע וחצי בערב ועדיין מנסה לעשות איתך שיעורים, אתה צריך להיות מאוד אגואיסט כדי לא להבין אותו. עוד בתור ילד הייתי מאוד סלחן כלפי ההורים בעיקר כי שניהם היו עסוקים בלהצליח לגדל אותנו ובלהרים אותנו לשלב הבא... "


*****

אני לא רוצה "רק" לשרוד אני רוצה לחיות




"אוטיזם זה לא דבר שניתן לאבחן בהריון. לא היה לי פשוט להביא את ילדי לעולם. הבת שלי נולדה בהפריית מבחנה ואחרי לא הרבה זמן, רצינו עוד ילד. הלכנו באותה הדרך ונולד לנו בן. כשהוא נולד, לא ידעתי שום דבר. רק בגיל שנתיים ומשהו קיבלתי כל מיני רמזים. הגננת אמרה שהוא מתנהג קצת מוזר והמליצה לבדוק. במקביל, אמא לילד שנמצא על הספקטרום שלחה לי רמזים. היא גם היתה שם. הבן שלה היה בגן עם הבת שלי אבל הוא היה יותר מתקדם...״ 
לסיפור המלא >>


*****

יש פה עוד ילדה




״אחד הדברים שקשים עבורי בהורות זה שאנשים משווים בין הילדים. קשה לי עם זה שמסתכלים על הקטן ואומרים ״איזה תינוק חייכן, איזה מתוק״ ומהגדולה מתעלמים. כל מה שבא לי להגיד זה ״יש פה עוד ילדה״. זה משפט שתמיד רציתי לומר עוד מהילדות שלי...״ 
לסיפור המלא >>

*****

תהיה מי שאתה רוצה להיות




״קראו לי על שם אח של אמא שלי שנהרג בצבא. לא הכרתי אותו אבל זה מאוד השפיע על החיים שלי. אני חושב שתפסתי מקום מיוחד בחיים של סבא וסבתא. אני זוכר שהלכתי אליהם יום יום אחרי בית הספר ואכלנו יחד צהריים. היינו מאוד קרובים. אני וסבא היינו יושבים להכין שיעורים והוא היה מסביר לי דברים. הייתי חנון ודי אהבתי ללמוד. סבא היה מורה למתמטיקה וההצלחה שלי בלימודים היתה מאוד חשובה לו. היא היתה חשובה גם לסבתא ולהורים שלי...״ 
לסיפור המלא >>

*****

היא דור העתיד




״גדלתי בישוב מבודד באמצע שום מקום. היו בישוב עוד ארבעה ילדים בשכבת גילי. לרוב הרגשתי לבד וכל הזמן חיפשתי מה לעשות. אני זוכר שאהבתי לשחק, לבנות דברים ולפרק. את הורי אני לא ממש זוכר בתקופה הזו כי הם עבדו מאוד קשה וחזרו הביתה מאוחר. אפשר להגיד שגידלתי את עצמי לבד ובאיזשהו שלב התכנסתי בעצמי. היום אני לא מרגיש קרוב להורים. אמנם אנחנו מתראים בסופי שבוע, אבל אני לא מרגיש מחובר. כאבא זה די עצוב לי שאני לא ממש זוכר אותם בילדות שלי...״ 
לסיפור המלא >>



*****

שידעו שאני אוהבת אותם על מה שהם ועל מה שהם לא




"בילדות היו לי קשיי למידה מאוד רציניים. בפן של הלימודים היתה לי ילדות מאוד לא פשוטה. רק בגיל 16 המורה הפרטית לאנגלית הבחינה שיש בעיה כי אצלה בשיעורים הייתי על 90 ובמבחנים בקושי גרדתי את ה-60. מצאו שיש לי הפרעות קשב וריכוז. אובחנתי מאוחר, אבל זה היה ברור עוד קודם. היו לי המון שגיאות כתיב בגיל צעיר, והייתי כותבת בשתי הידיים. בזמנו לא טיפלו בתופעה המיוחדת הזו בכלל. היום כשיש יותר מודעות, קל יותר לזהות ולטפל ויש הרבה אנשי מקצוע. אני יודעת כי יש לי ילד כזה...״ 


אין תגובות:

פרסום תגובה