יום שישי, 11 במרץ 2016

היא דור העתיד


״גדלתי בישוב מבודד באמצע שום מקום. היו בישוב עוד ארבעה ילדים בשכבת גילי. לרוב הרגשתי לבד וכל הזמן חיפשתי מה לעשות. אני זוכר שאהבתי לשחק, לבנות דברים ולפרק. את הורי אני לא ממש זוכר בתקופה הזו כי הם עבדו מאוד קשה וחזרו הביתה מאוחר. אפשר להגיד שגידלתי את עצמי לבד ובאיזשהו שלב התכנסתי בעצמי. היום אני לא מרגיש קרוב להורים. אמנם אנחנו מתראים בסופי שבוע, אבל אני לא מרגיש מחובר. כאבא זה די עצוב לי שאני לא ממש זוכר אותם בילדות שלי.


בילדות אהבתי לבנות בלגו. אפשר להגיד שהלגו השפיע על החיים שלי. אחת לכמה זמן אבא שלי הגיע והביא לי לגו במתנה והרגעים האלה חרוטים לי עד היום בזיכרון. הייתי משחק שעות על גבי שעות, עד שהגיע המחשב. אהבתי לשחק במשחקי אסטרטגיה שדורשים המון מחשבה יצירתית ותכנון כדי לנצח ולכבוש את העולם.


אני לא זוכר שהיה שלב בילדות שהרגשתי שההורים שלי אוהבים אותי


בתקופת התיכון עברתי ללמוד בעיר ופתאום מעגל החברים גדל. עדיין חייתי בבועה של ישוב קטן שבו אני מכיר רק כמה עשרות אנשים וזה מה שחשבתי שיש בכל העולם. כשהגעתי לצבא פתאום ראיתי גדודים של אנשים בגילי. אני זוכר שהייתי בשוק טוטאלי. חשבתי ״איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה אנשים, בגיל שלי, בארץ?״ השלכתי את זה על כל העולם. הבנתי שאני בספינת חלל ענקית ושלא הייתי מודע לכל הדברים האלו. הבנתי שחייתי בבועה והיא התנפצה. רק אז הבנתי שהייתי סגור כל הזמן. מאז, כמו במשחקי המחשב, נכנסתי למרוץ חימוש בידע וכשרונות כדי לזכות ביתרון על המתחרים הרבים שפתאום גיליתי. הפכתי פתאום מתלמיד גרוע לתלמיד מצטיין בכל התחומים.


אני לא זוכר שהיה שלב בילדות שהרגשתי שההורים שלי אוהבים אותי. אני מפצה על הילדות שלי עם הילדים. כשאני חוזר הביתה אני מנתק הכל ונמצא איתם עד שהם הולכים לישון. אני משתדל לתת להם את כל כולי כדי שיהיו להם כמה שיותר חוויות מהגיל הזה ומההורות שלי וכמובן, להכין אותם לעולם האמיתי על ידי הקניית כשרונות וידע לא פורמלי. זה הצורך שהיה לי כילד ואלו התובנות שגיליתי במהלך השנים.


אני יושב עם הבת הגדולה שלי ומשקיע זמן. אני מנסה ללמד אותה על החיים ושואל אותה מה היא חושבת על כל מיני דברים. כשאנחנו יוצאים יחד לפארק, אני נותן לה משימות כמו לחפש אותיות, מילים, צבעים וחפצים או שאני נותן לה משימות ספורטיביות כמו להתגלש במגלשה, לטפס בסולמות, לקפוץ על רגל אחת ועוד. אני מסביר, נותן הנחייה והיא עושה אותה. אותי לא הנחו בילדות. היא מאוד מתלהבת למצוא ולעשות דברים ולהגיד לי שהיא מצליחה. אני חושב שזה גורם לנו להיות בקשר יותר טוב.


זה די קשה לא להתערב


היא אוהבת לבנות בלגו. הבאתי לה את אוסף הלגו שהיה בילדות שלי והראתי לה איזה דברים בניתי. יש שם יצירה אינסופית. חלק מהחלקים בני כמעט 30 שנה. למען האמת אני לא יכול לראות את הלגו יותר בגלל הכמות העצומה שיש לנו בבית. לפעמים אני קונה לגו כי היא אוהבת לבנות לבד עם ההוראות אבל כבר אין לי מקום איפה לשים אותו. לא חלמתי שאגיע למצב הזה כי בילדות רק רציתי שיהיה לי יותר ויותר.


אנחנו יושבים לבנות יחד אבל כל אחד בונה לבד. זה נותן לה את המוטיבציה לעשות דברים. אני מסתכל ונותן טיפים אבל לא מתערב. זה די קשה לא להתערב במיוחד כשאני רואה שהיא לא מחזקת את החלקים או כשאני רואה דברים שאפשר לעשות יותר טוב. בשלב כלשהו אני רוצה שהיא תגלה את הטעויות לבד ותלמד שהיא יכולה לשפר ולהשתפר. היום היא יכולה לשבת שעתיים-שלוש בחדר ואני לא שומע ממנה בכלל. היא בונה ולרוב לא מתייאשת. בסוף היא באה להראות לי מה היא עשתה. היו פעמים שהיא התייאשה. כשהגיעה ערכה חדשה למשל, היא ביקשה להרכיב לבד ואחרי כמה ניסיונות אמרה שהיא לא מצליחה. גיליתי שהיא הרכיבה הפוך, הראתי לה את הטעות והיא המשיכה.


לאחרונה עברנו ממשחקים ללימודים. אני מסביר לה שאם היא תלמד עכשיו זה יפתח לה אפשרויות והיא תוכל לעשות המון דברים. היא גם שואלת אותי הרבה שאלות על איך דברים עובדים ולמה דברים קורים, אז עכשיו אנחנו לומדים כל יום במשך שעה קריאה וכתיבה. אני נותן לה לבחור איזה נושא ללמוד. היא בוחרת ספרון לקריאה ואנחנו מתקדמים לפי זה. אני גם דואג לתת לה צ׳ופרים. כל פעם שאנחנו מסייימים נושא אנחנו הולכים לחנות ספרים והיא בוחרת ספר חדש. לדוגמא, לא מזמן היא סיימה סדרה של ספרי קריאה אז עשיתי לה מנוי לעיתון ילדים.


כשאני עובד היא באה לשבת לידי ואומרת שהיא רוצה לעזור לי. אני נותן לה לעשות דברים והיא פשוט מחקה כל דבר שאני עושה. אני מאמין שכמה שלא נשקיע, בסוף הילדים יצאו כמונו. לכן כדי שהם יצליחו, אנחנו צריכים להשקיע הרבה בעצמנו, להצליח, ולשמש דוגמא אישית. אני רוצה שהיא תחשוב לבד ותעשה, וזה מדהים בעיני שפתאום היא מתחילה לפתח דעות ומחשבות משל עצמה. מהרגע שהיא הצליחה להחזיק מברג ביד החלטתי להביא לה משחקים שיכולים לפתח אותה. אני מחכה לראות מה היא תמציא. היא דור העתיד.״


זו ילדותי השנייה, אבא לשניים (5.5, שנה)

---
קצת על הסיפור שמאחורי הסיפור - כשהנקודות מתחברות

הצטרפו לילדותי השנייה



אין תגובות:

פרסום תגובה