פקק תנועה / אביתר בנאי
הרצון לדייק במילים
תכונה מרגיזה מאוד
במיוחד שבסוף אני
עומד ושותק
כמו פקק תנועה
[...]
***
״יש רק דרך אחת להמנע מביקורת: אל תגיד כלום, אל תעשה כלום, ואל תהיה כלום״.
כך טען אריסטו, אחד מהפילוסופים החשובים בכל הזמנים.
יש משהו בקיצוניות של האמרה הזו שלא מרפה ממני. הוא קצר, קולע וגם מעציב.
די קשה להודות שכשלא אומרים ולא עושים, בעצם נמנעים מביקורת.
ואי אפשר שלא לתהות האם כל אותם פעמים שאני מתנהלת כך אני בעצם כלום?
ברור לי שלא. מה שפחות ברור לי זה מאיפה מגיע הצורך להמנע מביקורת.
הקואוצ׳ינג שעברתי עזר לי להבין שהצורך להמנע מביקורת מגיע מחשש להתגלות ככשלון או לחילופין, מרצון להמשיך להתפס כמוכשרת, חכמה...
לאט לאט הבנתי שבמהלך חיי התפתחה אצלי איזושהי אמונה לא מודעת שכשלון או הצלחה יגדירו את הערך שלי כאדם. הרגשתי שאני חייבת להוכיח את עצמי כי אלו המדדים שיקבעו כביכול מה אני שווה.
הדברים שלומדים בדיעבד
כל הסיפור הזה מבלבל מאוד. כי עכשיו מתברר לי, שלאותה אמביציה שהניעה אותי קדימה, יש גם צדדים שליליים.
כל עוד הייתי במסגרת של לימודים ועבודה, הכל דפק כמו שעון. היה לי מנגנון משומן להוכיח את עצמי שכלל בין היתר תכנון אגרסיבי, שעות עבודה מטורפות והקרבה של זמן איכות עם הקרובים לליבי. אלו היו הביטוי השלילי של אותה אמביציה.
מה שמעניין הוא שכל עוד הייתי במסגרת, לרוב לא היתה לי בעיה לקחת סיכונים, לחשוף את עצמי לביקורת, ואף להכשל. המאמץ והחשיבה הרבה מאחורי העשייה כבר זיכו אותי במקום של ה״משקיענית״. הייתי מוגנת.
בדיעבד אני מבינה שההשפעה השלילית התעצמה יותר כשנכנסתי לתקופה בלי מסגרת - כשעברנו לארצות הברית. הכל לכאורה נראה ורוד - הזדמנות להכיר אנשים חדשים מכל העולם, לטייל, לדבר אנגלית שוטפת, ולהנות מכל מה שיש לסיליקון ואלי ולארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות להציע.
אבל, הרגשת ה״חופש״ התחלפה דיי מהר עם דאגה (שלא לומר חרדה) שאני חייבת לספק את הסחורה. ומהר. שאני חייבת למצוא עבודה בתחום (לא משנה שהיה משבר כלכלי ושלא היה לי אישור עבודה כן?), אני חייבת להתקדם בתפקיד, חייבת להשתכר כמקובל במשק, חייבת וחייבת. כל כך הייתי עסוקה ב״חייבת״, שלא באמת אפשרתי לעצמי להנות מהחוויה ומכל אותם דברים שכן השגתי בדרך אבל נלקחו כמובן מאליו.
בעצם השתעבדתי לדפוסי חשיבה ודרכי עבודה שגרמו לי להגיע להישגים והגנו עליי כל כך טוב. היום אני מבינה שכל כך סמכתי על ה״מנגנון״, שהיה בעצם מנגנון הגנה משוכלל, שבאיזשהו מקום עבדתי על אוטומט גם במחיר של לא להקשיב למה שאני מרגישה, לא להקשיב ללב.
לתפיסה של ״הצלחה/כשלון מעידים על הערך שלי כאדם״ יש השפעה רחבה, והיא התבטאה אצל אנשים נוספים בקבוצה לא רק בקונטקסט מקצועי, אלא גם בקונטקסט אישי, חברתי ומשפחתי; מהמנעות לבקש עזרה ולהאציל סמכויות, המנעות מלקיחת סיכונים, צורך חזק (ולעיתים גם אובססיבי) בשליטה, ביטול עצמי, רצון לרצות, התמכרות לעבודה, קושי להפגין אסרטיביות, רצון להיות הורה מושלם גם כשהמחיר האישי כבד ועוד.
כחברה אנחנו מעריכים הישגים והצלחות. זה כל כך מושרש בנו שאנו די מטפחים את האמונה ש״אני חייב להצליח ולהוכיח שאני שווה״.
״טיפוח של ערך עצמי חייב להגיע מבפנים״. כך אמרה לנו בחן הקואוצ׳רית באחד המפגשים. זה לא צריך להיות קשור לתוצאות, דעות של אנשים אחרים, מעמד כלכלי, חברתי או כל דבר חיצוני אחר.
[...]
הלב מבין הלב מדבר
הלב שומע הלב יודע הלב הולך
הלב עומד הלב נופל
הלב צועק הלב שמח הלב מתנחם
[...]
***
כל התהליך הזה גרם לי לחשוב מחדש על הצלחה, כשלון, ועל האומץ שאדם צריך בימינו כדי להקשיב לליבו. למען הסר ספק, אני לא אומרת לא להשקיע ולא לשאוף למצויינות. אני טוענת ששווה לחקור מה מניע את השאיפה הזו ולשים לב האם היא מסונכרנת עם הלב והאם היא באה להגן מאיזשהו חשש (החשש להיתפס ככשלון, מחשש שהנה עוד שנייה יתגלה שאני לא כזה מוצלח וכו׳), או כל אמונה מגבילה אחרת.
מה היה קורה אילו יותר אנשים היו מעיזים ללכת אחר ליבם?
מה היה קורה אילו יותר אנשים היו מוכנים להקריב, להתאמץ, להתאכזב, להכשל ולהתמיד למרות הכל?
מה היה קורה אילו יותר אנשים, ובמיוחד ילדים, לא היו מייחסים הצלחה למזל, לכשרון מולד, או לכח-על?
״הייתי כשלון ידוע לכל… הייתי דחוי ואפילו חשבתי לברוח״.
״הייתי כשלון בכל קנה מידה. זו הייתה תקופה מאוד חשוכה בחיי״.
כך הודו סטיב ג׳ובס, מנכ״ל אפל דאז, וג׳יי קיי רולינג, מחברת רב המכר הארי פוטר. שניהם לא נתנו לכשלון להגדיר את הערך שלהם. הם בחרו להמשיך לעסוק במה שאהבו למרות שכולם המליצו להם אחרת.
אני מאמינה שהגיע הזמן שננסה כחברה לשבור את התפיסה שהצלחה וכשלון מגדירים את הערך של האדם.
ובינתיים, אני מאחלת לכם ולי לצאת מפקק תנועה, ללכת אחרי הלב ופשוט להיות.
[...]
דיבור לוקח אותך
לאן שתבקש
דבר לאן אתה רוצה
***
----------------------
אולי יעניין אותך גם:
קרדיט לתמונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה