יום ראשון, 17 בינואר 2016

אאוריקה ששווה זהב




מעשה באתגר -  30 יום של תודה יומיומית.

האתגר התחיל כניסוי חובבני. אפשר לומר שהוא התחיל ממש בטעות. חשבתי לעשות אותו בעצמי, כי לא היה לי אומץ 

להפוך אותו לציבורי. 

במהלך החודש האחרון, אני ומשתתפים נוספים, כתבנו בכל יום על מה אנו מודים.


נכון שזה נשמע כמו אתגר ממש פשוט? אז זהו ש…


בימים בהירים, הכל זרם. היה קל להבחין בדברים הטובים, להודות עליהם, ולהרגיש ברי מזל שיש המון דברים טובים בחיינו. ברוח הדברים של קרן מור נותר רק לשאול ״למה מגיע לי כל הטוב הזה?״ ;)


למדתי שהמודעות להבחין בטוב העצימה את הערך לדברים הקטנים והוסיפה מימד מיוחד לחוויתם. היה לי קול בראש שאמר - ״יש מצב שהיופי של הרגע הזה, שקורה ממש עכשיו, יהיה התודה היומית. אם זה כך, תניחי לכל שאר המחשבות, הגירויים, האייפון.. ותהני מהרגע הזה״.


בלי לתכנן, זכיתי לחוות כל כך הרבה רגעים ״רגילים״ בדרך חדשה. בדרכו של תינוק החווה אותם לראשונה.


זו מתנה אדירה.


וברור שהגיעו גם ימים פחות בהירים. אבל דווקא כשהיה קשה למצוא על מה להודות, התגלו הפנינים.


באחד מימי האתגר, הזדמן לי להתמודד עם זכרונות ורגשות לא כל כך נעימים מהעבר. ה״חוויה״ הזו העיבה על כל היום וממש צבעה כל דבר טוב באפור.


״אדלג על התודה היומית היום… מחר יום חדש״ חשבתי. כמעט השתכנעתי.


ואז הבנתי.


אותם רגעים קשים הם בעצם הזדמנות.


הזדמנות לתת מקום לרגשות, להבין את הקושי האישי ולחמול. הם הזדמנות לתת פרשנות אחרת לסיטואציה.


הם הזדמנות לתרגל דרכי התמודדות (כי הרי אני יודעת טוב מאוד איך (לא) התמודדתי עד עכשיו… לא ממש עזר…).


הם בעצם הזדמנות להגיב באופן שונה ולמצוא את הטוב.


אאוריקה!


התגלית הזו לא בדיוק דומה לתגלית של ארכימדס, אותו פיזיקאי ומתמטיקאי שקרא ״אאוריקה״ בסיפור המפורסם על גילוי הדרך למדידת נפח של גוף.

אך מבחינתי, התגלית הזו היא זהב טהור.


על מה הודנו באתגר?


אני משתפת פה בהתרגשות רבה חלק קטן מהדברים שאני ואנשים נוספים כתבנו במהלך האתגר (כמובן בהסכמתם). זו יצירה קולקטיבית מעוררת השראה שלעד תהיה עבורי מזכרת מחוויה מופלאה ומאוד מעצימה.

תהנו!

***

תודה על ימים שטופי שמש, אחרי ימים אפורים. ועל ימים גשומים, שלמדנו לחבב בזכות הילדים.


IMG_7511.JPG


תודה על המקום שבו אנו גרים - ליד הים, ליד שדרה, או בבועה שלווה וירוקה.


על עבודה שלא מרגישה כמו עבודה, שמשמחת, מחבקת, ומאפשרת לי ליצור.


***
תודה על המשפחה.


תודה על פרטנרים אוהבים.


על כלבה אהובה שמצילה מבדידות. על כלבה שמלמדת אותנו על חמלה, דאגה לאחר, ועל קבלה ונתינה של אהבה בלי תנאים.


על אחים. על אהבת דודים ואחיינים.


על ההורים. על העזרה, התמיכה, והנתינה המיוחדת שלהם, וזה כולל הכנת אוכל ביתי, הורשה של יכולת מופלאה לתפקד עם מעט שעות שינה, ויצירה של רהיטי עץ מיוחדים שלעד יזכירו שורשים. היי סבתא פינטרסט :)


על חיבוק אוהב של סבתא לנכדה. על השתטות עם סבא בבריכה.


על שישי בבוקר (בישראל).


על שישי בערב, חלה של שבת. על השבת.


***

תודה על הילדים ועל המתנות שהם. תודה על היצירות המרגשות שלהם.


IMG_7317.JPG


על זמן איכות פרטי של אמא ובת בבית קפה חמים ונעים, ושל אמא ובן בים בשעות דמדומים.


על הרגעים שבהם זוכים להתבונן מהצד - על אב ובת לוגמים מרק בדימיון מופלא, על אב ובן מתרכזים בהרכבה, על אב ובת רוקדים מול מצלמה.


על חוויות של ילדות שנייה; לקפץ בשלוליות, להתנדנד בנדנדות ולדהור עם האופניים בירידות.


על הרגעים שהילדים מעסיקים את עצמם.


על בקרים נטולי דרמות, כשהם שרים ורוקדים במקום הכאוס הרגיל.


על ההזדמנות להתבונן בחוקרים קטנים. על האפשרות ללמוד מהם איך לחקור בלי גבולות כי שום דבר לא ברור והכל מרגש דרך עיניהם הרכות.




על רגעי אהבה בין אחים שבהם הם מגנים אחד על השני, מחבקים ועוזרים.


על הרגעים המתגמלים בהורות. מאותם רגעים שבהם אני שומעת ״אמא, אני אוהבת אותך״, לרגעים שבהם אני יכולה לומר בבטחון ״יש משהו שאני עושה נכון״.


על מעשי נדיבות של הילדים - ״היא אספה פרחים כדי להכין לי כתר״ ו״לקום בחמש בבוקר כדי לשמח מישהו אחר״.


תודה גם על מעשי נדיבות קיצונית… או במילים אחרות, תודה על הניסים.


״רציתי לעזור לו, כי הוא היה עצוב״. כך ענתה זיו (בת 3.5) לשאלה ״למה הוצאת את אביתר (11 חודשים) מהמיטה?״. תשובה לגיטימית בסך הכל ;)


תודה ״על זה שהשיער צומח ושהילד החליט לספר את עצמו ולא את אחותו״. אמיתי לגמרי.


על ריח של תינוק. על חיוכים ראשונים.


IMG_7242.JPG


על שנת לילה רצופה, על שנת צהריים מתוקה.


על הקושי של לילות בלי שינה ״שעוזרים לי בעצם להבין טוב יותר את ההורים המנומנמים בעבודה״.  


על השקט שאחרי הסערה. על אותם רגעים שלווים בסוף היום. גם על הרעש והבלגאן שמזכירים לי שיצרתי חיים, וממלאים את ליבי בחום.


***
על רגעים ודברים שעושים לנו טוב.


על זמן איכות עם חברים.


על גלידה עם קצפת ותותים, על קינוחים משובחים. ועל כח רצון (זמני) שלא להכנע ל״אויבים״.


IMG_7419.JPG


על מוזיקה. על אביתר בנאי ועל השיר פקק תנועה…


על טלויזיה טובה. על חליפות ועל הרווי ספקטר.


על חופשה משפחתית. וגם על חופשה משובחת ונטולת ילדים.

על בילוי ספונטני.

על בילוי בחיק הטבע. על הריח המיוחד של יער ירוק.

על ההזדמנות לצפות בעשרות אלפי עגורים לוקחים פסק זמן באגמון החולה לפני שהם ממשיכים במסעם לאפריקה.

על טכנולוגיה שעוזרת לחוות רגעים מרגשים טרנס-אטלנטים, שעוזרת להרגיש בבית וגם לנהל לוז צפוף של דייטים לילדים.


על אנשי ניו-יורק, ועל החמלה, הפתיחות, והאהבה שעשייתם מעוררת.


על רהיטים חדשים. על מיטה גדולה שיכולה להכיל את כל הילדודס ״אחרת כבר מזמן הייתי על הרצפה״.

על ההזדמנות להנות מחגים של אחרים, אפילו כשלא חוגגים.

על רגעי צחוק.

IMG_7953.JPG


על רגעים נוסטלגיים. מקריאת ספר עם כריכה לבילוי במסעדה אהובה.


על חגיגה של נצחונות קטנים כגדולים.


***

על ההזדמנות להתגעגע שבעצם מציתה את ניצוץ האהבה.
על החופש. על חופש הבחירה ועל המאמץ להרגיש חופשי ולחיות את חיי כפי שאני רוצה.


על שביבי תקווה.


על זה שהזמן חולף. במיוחד ברגעים קשים.


על חזרה לשגרה.


***

תודה לעצמי. (מי שתוהה ״מי לעזאזל מודה לעצמו?״, מוזמן להציץ בפוסט ״מתי בפעם האחרונה אמרת לעצמך תודה?״)


על הבחירה לזרום ועל זה שהפגנתי בטחון.

IMG_7677.JPG


על הסבלנות שמצאתי במצבים שנהגו לשגע אותי.


על שבחרתי להתמקד בדברים הטובים במקום לשקוע למעמקים.


על שהתמדתי בהרגל שעושה לי טוב - רפלקשיין, יוגה, TRX, מדיטציה, מני-פדי, ריצה...


על שפיתחתי אפליקציה חדשה.


על הרגעים שבהם אני מאפשרת למחשבות לנדוד.


על שהתמודדתי בגבורה עם העבר.


על האומץ - אומץ לשתף במחשבות כמוסות, אומץ לעבור בין יבשות (ולעשות זאת שוב), אומץ להחשף לביקורת מהסביבה, ואומץ לצאת לבד מהבית עם הילדים לראשונה.


בפינת ההרהורים

לא ידעתי ש״אאוריקה״ זה המוטו של קליפורניה שמסמל את הבהלה לזהב ב-1848. שאודיע לרשויות שמצאתי? ;)


ועכשיו ברצינות - חברה אתגרה אותי עם שאלה עמוקה שחשבתי לשתף גם פה - מה אתם אוהבים בהורים שבכם? מה נוסך בכם בטחון, מה מספק אתכם, מה אתם אוהבים שאתם עושים כהורים? תתמקדו רק בדברים הטובים! בלי ״אמנם״, ״למרות״, ״אבל״ או כל מילה ממעיטה אחרת.

ולסיום, אני מתכוונת לפתוח אתגר חדש בפברואר. אם בא לכם לההצטרף ועל הדרך לעזור לי לקדם רעיון, אשמח לשמוע מכם. מוזמנים ליצור איתי קשר במייל liz@mysecondchildhood.com או בהודעה פרטית דרך עמוד הפייסבוק של ילדותי השנייה. הזהב מובטח!

לא אני אמרתי

רשמים של משתתפים אחרים באתגר:

״התחלתי את האתגר כקוריוז אבל גיליתי שזה משפיע עלי יותר ממה שחשבתי. להפתעתי, גיליתי שאני מקדישה ומשקיעה דקות ארוכות מדי יום למחשבות עמוקות על אהבה עצמית ותודה. היו ימים שזה היה ממש קל ומצאתי יותר מדבר אחד שגורם לי להיות אסירת תודה, והיו ימים שהייתי צריכה לנבור בכוח כדי למצוא משהו. בסוף תמיד מצאתי. הברכות שלנו רבות, ולפעמים רק צריך לעצור ולהתבונן מהצד כדי לספור אותן וליהנות מהן.״
״אני מוצאת שזה שאני יודעת שמתישהו לאורך היום אצטרך לכתוב על משהו, גורם לי לשים הרבה יותר לב לדברים הקטנים שקורים במהלך היום  - רגעים, מחשבות או רגשות שבאים ומעלים חיוך על הפנים. יש ימים שאין מה לכתוב שזה מבאס לרגע אבל אז אני מדפדפת אחורה בתמונות ורואה על כמה יש לי להודות, ויש ימים שאני לא מצליחה להחליט כי יש כל כך הרבה.״

״המרגש מצוין! אני נהנית מאוד, משתדלת לעצור לרגע כל יום ולבחור על מה להודות (וזה די נחמד לעצור רגע ולחשוב על כל היום שעבר, שלפעמים טוב שעבר ;)). מרגישה בשיפור כללי שמשליך על הכל.

"אני עושה את תרגיל התודה היומית וזה נהדר!  ממש מכניס אותי לתודעה אחרת!"

״האתגר השפיע לגמרי לחיוב כי התחלתי לחפש את הטוב בכל יום. היה לי יום שהתחיל בקצת באסה וכשניגשתי לכתוב את התודה היומית שמתי לב שיש לי המון על מה להודות גם אם זה קטן זה עדיין ממלא בשמחה וזה מדבק. כידוע נקודה קטנה של אור בחושך מוחלט עושה אור גדול״. 


אולי יעניין אותך גם:


מוזמנים להתעדכן על פוסטים חדשים דרך עמוד הפייסבוק של ילדותי השנייה.


אין תגובות:

פרסום תגובה