להיות חכם או להראות חכם? זאת השאלה

 -  אלברט איינשטיין  - קרדיט

כשהשתחררתי מהצבא, נרשמתי למכינה להנדסה שכוללת מתמטיקה ופיזיקה ברמה של 5 יחידות לימוד. לא ידעתי בדיוק מה ארצה להיות כשאהיה גדולה אבל ידעתי שהצלחה בשני המקצועות האלו תשדרג לי את התעודת בגרות ותאפשר לי לבחור, אז זרמתי. 

בואו נדבר שניה על פיזיקה. מי לא חושש מהמקצוע הזה? בתיכון שבו למדתי היה נראה שרק התלמידים ״הכי חכמים״ התקבלו למגמת הפיזיקה. זו היתה ממש יחידה מובחרת שתנאי הסף דורשים שליטה שוטפת בשפה ה״פיזיקאית״. עברו כמה שנים מאז התיכון, התחלתי את המכינה ולימודי הפיזיקה פשוט לא זרמו - לא הבנתי על מה המרצה מדבר ואיך לגשת לשאלות. הביטחון שחשבתי שיש לי התערער והציפו אותי מחשבות כמו ״פיזיקה? מה חשבתי לעצמי? הרי לא סתם רק החכמים למדו את זה בתיכון. זה לא בשבילי״. מה שמעניין הוא שהפרשנות שנתתי לכל העניין היתה שאני פשוט צריכה חופש, שהתחלתי ללמוד מהר מידי ושכדאי שאצא לראות עולם כמו כל המשוחררים. 

כשסיפרתי בבית שאני מתכננת להקפיא את הלימודים, אבא שלי שאל בשלווה: ״האם את רוצה לקחת הפסקה כי את זקוקה לחופש או בגלל הקושי עם פיזיקה?״ בום. קלע בול. כששמעתי את זה בקול רם הבנתי שמאחורי הרצון לחופש הסתתר ויתור. ויתור הנובע מפחד לכשלון. 

מי אוהב להיכשל? 

בפוסט הקודם הזכרתי בקצרה את פרופסור קרול דואק, חוקרת מובילה בתחום הפסיכולוגיה. בתחילת דרכה במחקר, היא ניסתה להבין איך אנשים מתמודדים עם כשלון. היא עשתה ניסוי שבו היא נתנה לתלמידים סידרה של פאזלים ברמת קושי עולה, ותיעדה באילו אסטרטגיות הם השתמשו כדי להרכיב את הפאזל, איך הם מרגישים, ומה הם חושבים. היא ציפתה להבחין בשני מצבים: התמודדות או חוסר התמודדות עם כשלון. אבל התגובה של מספר תלמידים הפתיעה אותה -- ככל שהם פתרו פאזלים, נכשלו, הצליחו, והתקדמו ברמת הקושי, הם התלהבו יותר וציינו שהם אוהבים אתגרים. היא מעולם לא חשבה שיש מצב נוסף שבו מקבלים כשלון באהבה. 

בספרה מיינדסט (Mindset) פרופ׳ דואק מספרת שהתגלית הזו שינתה את חייה. עד לאותה נקודה היא האמינה שרמת האינטלגנציה היא קבועה -- או שאתה חכם או שלא, והתלמידים האלו האירו את עיניה. התגובה שלהם העידה שהם ידעו שדרך עבודה קשה אפשר לפתח את האינטלגנציה. ומה הכי מדהים? הם אפילו לא חשבו שהם נכשלים. הם פשוט חשבו שהם לומדים ונהיים חכמים יותר. 

תיאוריית המיינדסט 

פרופ׳ דואק היתה נחושה להבין איזה דפוס חשיבה (מיינדסט) מאפשר לקבל כשלון באהבה. היא גילתה בעשרות שנות מחקר שיש שני סוגים של דפוסי חשיבה: מיינדסט מקובע (fixed mindset) ומיינדסט מתפתח  (growth mindset). המיינדסט המקובע מבוסס על האמונה שתכונות בסיסיות כמו אינטלגנציה, כשרון, והיכולת להצליח, הן תכונות מקובעות שלא ניתנות לשינוי. מיינדסט מתפתח מבוסס על האמונה שהפוטנציאל האמיתי שיש לאדם הוא לא ידוע, כי תמיד ניתן לפתח את התכונות האלו בעזרת עבודה ותרגול. ההבנה של המיינדסט המקובע והמיינדסט המתפתח היא קריטית ללמידה כי היא עוזרת לפרש מחשבות, רגשות ואת הדרך שבה אנו בוחרים לפעול. 

אילו דפוסי התנהגות מאפיינים כל מיינדסט?

• במיינדסט מקובע מנסים להראות חכמים וכתוצאה מכך נמנעים מאתגרים וממשיכים לעשות רק מה שטובים בו, מוותרים בקלות כשנכשלים או כשמתקשים, לא מאמינים שהשקעה והתמדה יעזרו, מתעלמים מביקורת, ומרגישים מאויימים מהצלחה של אחרים. אנשים עם מיינדסט מקובע משיגים פחות מהפוטנציאל שלהם.

• במיינדסט מתפתח רוצים ללמוד ולהשתפר וכתוצאה מכך מקבלים אתגרים בחיוב, מתמידים כשמתקשים וגם כשנכשלים, מאמינים שהשקעה מועילה כי היא מפתחת מומחיות בתחום, לומדים מביקורת ומהצלחה של אחרים. אנשים עם מיינדסט מתפתח נמצאים במגמת שיפור תמידית ומשיגים יותר.

    

המיינדסט המתפתח מאפשר לנו לא רק להיות חכמים יותר, אלא גם לפתח אהבה ללמידה. בהתחשב בעובדה שאנחנו כל הזמן לומדים, לא כדאי להנות מהדרך? צריך ״רק״ להאמין שתמיד אפשר להתפתח, להתמיד במה שאוהבים ולממש את הפוטנציאל. מחקרים מראים שמיינדסט מתפתח הוא המפתח להצלחה בכל תחום מספורט לאמנות, מלמידה למנהיגות אז שווה ללמוד איך לפתח את המיינדסט הזה ואיך להעביר אותו הלאה לילדים.

עכשיו, מי שחושב שלהראות חכם זה קל, טועה. אנשים עם מיינדסט מקובע כל הזמן עסוקים בלהוכיח שהם חכמים, מוכשרים מלידה, ושההישגים שלהם באים בקלות. הם גם עסוקים בלחשוב מה חושבים עליהם, ובלקבל מהסביבה טפיחה על השכם. נשמע מעייף... אם כבר משקיעים זמן, לא כדאי ללמוד משהו חדש על הדרך?

אם נחזור שנייה לחוויה שלי עם פיזיקה, עכשיו זה ברור שהיה לי מיינדסט מקובע באותה סיטואציה. לא האמנתי שאני יכולה להצליח אז ניסיתי להמנע מקשיים, ופשוט לוותר כי כנראה ״אין לי את זה״. אם היה לי מיינדסט מתפתח, ההתמודדות היתה שונה, יותר אקטיבית - הייתי מתרגלת יותר, משיגה עזרה, בודקת במה טעיתי ועוד.

אז מה קרה בסוף? החלטתי להמשיך עם הלימודים. למרות שזו לא היתה החלטה פשוטה, בתוך תוכי ידעתי שאם אוותר עכשיו, כנראה גם אוותר להבא. הפחד מלהיכשל בפיזיקה התגמד לעומת הפחד שויתור יהפוך לתחביב ושאף פעם לא אדע מה החמצתי. הלימודים עצמם דרשו השקעה עצומה גם ברמה הפרקטית ובעיקר ברמה המנטלית. הייתי צריכה לשכנע את עצמי שיש דרך ללמוד פיזיקה ושההשקעה תשתלם בסוף. אני שמחה להגיד שהיא השתלמה :) 

נקודה לסיום ולקראת הפוסט הבא, היום בתור אמא אני מאוד מתפעלת מהדרך המעצימה שבה ההורים שלי התמודדו עם המצב. הם יכלו להסתנוור מהקושי הנתון ולהגיד שאולי אני לא ״טיפוס ריאלי״ ותכלס, זה מקום לא פשוט להיות בו כי הרי מי רוצה לראות את הילד שלו משקיע ונכשל שוב ושוב? הם קראו את המפה ברגישות מופלאה, האמינו בי יותר ממה שאני האמנתי בעצמי, והאירו את הדרך (תודה אמאבא!). בפוסטים הבאים אכתוב על התפקיד החשוב שיש להורים ומורים בטיפוח מיינדסט מתפתח ועל איך אפשר לשנות את המיינדסט. 

אני עוצרת כאן כדי לתת לנושא לשקוע. עד הפוסט הבא, הנה תרגיל בזיהוי המיינדסט המקובע: תחשבו על מצב שבו היה לכם (או לילדכם) מיינדסט מקובע. איך הרגשתם? מה חשבתם? ומה בחרתם לעשות?

אם אתם ממש סקרנים, אתם יכולים להיכנס לנעליה של פרופ׳ דואק: תציגו לילדים משחק ברמת קושי עולה ותבדקו איך הם מגיבים כשהם מגיעים לרמה קשה: האם הם רוצים להחליף משחק או שהם ממשיכים לנסות? תתבוננו בלי לשפוט ובלי לנסות לפתור בעיה, המטרה היא רק לזהות את המיינדסט. בהצלחה!

------------

אהבתם? מחכה לשמוע מה דעתכם בתגובות למטה וכמובן שאשמח אם תשתפו :)

ניתן לקבל עדכונים על הפוסטים הבאים דרך עמוד הפייסבוק ״ילדותי השנייה״ או באמצעות המייל.  

להקשיב לבריאה

הי! אני ליז, אמא לזיו (3) ואביתר (3 חודשים). חיה בקליפורניה ומרגישה בבית בישראל.

מאז שזיו נכנסה לחיי והפכתי לאם, כמילות השיר ילדותי השנייה, דרך עיניה אני רואה ומגלה שוב עולם, ולומדת להקשיב לבריאה (אהוד מנור ז״ל). יחד איתה, אני מגלה עולם ילדותי וטהור המאפשר להתחבר לרצונות ודחפים כאן ועכשיו וזה מאוד מרענן ומרגש. במקביל, עם ההסתגלות להורות, אני מגלה עולם חדש, מצחיק, אוהב, מאתגר, מלחיץ, מרתק, מעצבן, מבלבל, כיפי (ומה לא). העניין הוא כזה, לא משנה באיזה עולם אני נמצאת, אם אני מרכיבה פאזל או מנהלת מו״מ (עם זיו, כן?), אני מוצאת את עצמי כל הזמן מתבוננת, מקשיבה ונעה ממצב מלמד ללומד.

מאז שהפכתי לאם אני גם מנסה למצוא איזון בין מה אני צריכה לעשות ובין מה אני רוצה לעשות. וכשאביתר נולד, התעורר אצלי צורך לכתוב על דברים שאני אוהבת, לשתף, ולתעד את הדרך. הבלוג הזה, שיעסוק בעיקר במדעי הלמידה, אמנם מביא איתו מחוייבות ומאלץ לצאת מהקומפורט זון אך הוא לגמרי ביטוי למה שאני רוצה לעשות ואני מאוד מתרגשת להתחיל :)

קצת עלי. יש לי תואר ראשון ושני בהנדסת ביוטכנולוגיה שבמהלכם עסקתי בחקר מחלת הסרטן. החשיפה והעיסוק במדע ומחקר, שבהם כל תגלית מעלה אינספור שאלות, עוררו אצלי סקרנות תמידית ומוטיבציה רבה לחפש תשובות. התמזל מזלי לחקור ולשאול שאלות בסביבה אקדמית חיובית, מעודדת ומעצימה (תודה עסאם וזיו!). הניסיון הזה חידד אצלי שתי נקודות חשובות: אחת, שלמידה מתרחשת לאורך זמן, כל הזמן, ממש כמו מסע ארוך ומרתק, ושתיים, שסביבת הלמידה חשובה לא פחות מהתוכן. 

בשנת 2008 עברתי לקליפורניה ועשיתי הסבה לחינוך טכנולוגי. הצטרפתי לסטארט-אפ חינוכי, Mindset Works, שמטרתו לגרום לילדים לא רק לרצות ללמוד ולהצליח אלא גם להנות מזה. אולי זה נשמע כמו מדע בדיוני אבל מסתבר שאפשר להשפיע על המוטיבציה ללמוד. על בסיס המחקר של פרופ׳ קרול דואק, חוקרת בעלת שם עולמי בתחום הפסיכולוגיה (וגם מחברת רב המכר Mindset), פיתחנו תוכנה (לתלמידים) והשתלמות מקצועית (למחנכים) שמלמדים על האיבר הכי חשוב ללמידה -- המוח: כיצד הוא פועל ואיך אפשר לשפר מיומנויות למידה. זכיתי לעבוד עם פרופ׳ דואק, חוקרים נוספים, הורים ואנשי חינוך. למדתי המון ונהנתי מכל רגע, במיוחד כשמורים כתבו לנו תגובות כמו ״אני כבר לא מזהה את התלמידים שלי, כאילו דבק בהם איזה כח על שגורם להם להאמין שהם יכולים להצליח״.  

תהליך הלמידה הוא מורכב ומושפע מתחומים מגוונים: מביולוגיה, לפסיכולוגיה, לרפואה, לחינוך ועוד. כיום כבר מדברים על ׳מדעי הלמידה׳ והמחקר בתחום עוסק בין היתר במה קורה במוח בזמן למידה, כיצד היא משתנה מינקות לבגרות, איך אנשים שונים לומדים, ואיך אפשר בעזרת טכנולוגיה לשפר תהליכי למידה אצל כל אדם. בעיני זה תחום מרתק. מאוד מעניין אותי לדעת איך זה שהיכולת ללמוד, יכולת בסיסית, מורכבת וחשובה בערך להכל, נלקחת כמובן מאליו? וגם למה כשנכשלים, יותר אינטואיטיבי לחשוב ״בקטנה, זה לא בשבילי״ במקום לשאול ״איך למדתי? ואיזו טכניקת למידה כדאי לנסות להבא״?. וברמה הפרקטית, איך הורים טריים (כולל אותי) ומחנכים יכולים ללמד ילדים איך ללמוד ואיך אפשר להשפיע על תהליך הלמידה תוך כדי משחק, מבחן, קריאה, צפייה, שיחה וכו׳?.

בבלוג אכתוב על מחקרים שקשורים במדעי הלמידה, ֿטכניקות לשיפור מיומנויות למידה, טיפים ליצירת סביבה לימודית תומכת ורעיונות למשחקים. יהיו פה גם מתכונים, בעיקר כאלו שמזינים את המוח כי ביננו, אי אפשר בלי אוכל :). אני באמת מאמינה שלכולם שווה ללמוד יותר על הנושא בין אם המטרה היא ללמוד תחום חדש או להקנות לילדים שבחייכם גישה חיובית ללמידה.

יוצאת לדרך! הפוסט הבא יעסוק באינטלגנציה ואמונות. אמרתי שלמידה זה מסע לא? מוזמנים להצטרף לטרק :) עד אז, תהנו מהשיר הכה מרגש - ילדותי השנייה.

--------------

אהבתם? אשמח אם תשתפו :)

ניתן לקבל עדכונים על הפוסטים הבאים דרך עמוד הפייסבוק ״ילדותי השנייה״ או באמצעות המייל.