יום שישי, 9 בספטמבר 2016

אתקן אותך

קרדיט - Efrat Morag


״בשבוע הבא תגיעו עם שיר שילווה אתכן לזירה״.

כך ביקשה הקואוצ׳רית מכל אחת מהמשתתפות בסדנא ״הדרך להעז״ אשר פותחה על בסיס המחקר של דר׳ ברנה בראון.

זירה.

איזו מילה חזקה.

הזירה מייצגת תחום בחיים שבו אנחנו רוצים להופיע, להראות, ולהעז להיות בדיוק כפי שאנחנו מבלי צורך להסתתר. הזירה יכולה להיות קשורה לכל תחום בחיינו: אישי, מקצועי, חברתי, זוגי, הורי, או כל תחום אחר.

ההחלטה להכנס לזירה מגיעה עם התחייבות - התחייבות להסיר את כל המגנים כדי להיות אנחנו באמת.

היא גם מגיעה עם בחירה בפגיעות - בחירה לקחת סיכון, להתנהל בחוסר וודאות ולהיות חשופים רגשית.

ואם כל זה לא מאתגר מספיק, הכניסה לזירה אינה מבטיחה הצלחה. היא עשויה להוביל להרגשה אפלה וחשוכה.

אבל, וזה אבל גדול, היא מאפשרת לנו להופיע כפי שאנחנו באמת.

התחלתי לדמיין את הזירה והרהרתי בדרך שעשיתי בשנה האחרונה.

נזכרתי בה מיד כי כמה רגעים קודם, שמעתי מילים של נפש תאומה שכאילו תיארה את נפשי שלי לפני שנה.

ישבתי שם והקשבתי. הרגשתי איך הגוף מתכווץ והלב בוער.

נזכרתי בדמות ה״חייבת״ שלי.

הדמות שצריכה לעשות הכל מהר כאן ועכשיו.

שצריכה להוכיח.

שלא בטוחה.

שמבקשת מנוחה.

אך גם הערכה.

שמחפשת סימנים,

ואישורים,

שהיא בסדר.

שהיא טובה.

עד לפני שנה לא ידעתי שהדמות הזו מנהלת אותי ביד רמה.

דבר היוודעה נחת עלי בהפתעה ומאז אני מודעת לנוכחותה.

מזהה את הצורך שלה להופיע.

מרגיעה.

מזהה.

ומרגיעה.

אבל עכשיו, אחרי תהליך של שנה, אני רוצה להיפרד ממנה ולברך על לכתה.

The Man's On Fire - Efrat Morag


***
את.
כן, את, הדמות המושלמת.
את, אשת החיל הכל-יכולה.
את, שהשתלטת על כל חלקה.
שירתת אותי נאמנה.
תודה.
בזכותך הובלתי, השגתי,
יצרתי, העזתי והגשמתי.
עכשיו אני רוצה להתנתק.
ממך.
מהדרך שסללת עבורי.
מהבטחון שנסכת בי.
מהתדמית שיצרת לי.


ברגשות מעורבים אני נפרדת.
אני לא זקוקה לך יותר.
גם לא רוצה בך.
בא לי משהו אחר.
בא לי להיות נפש חופשייה
המתבוננת, מסתקרנת, ויוצרת מבפנים.
בא לי להתהלך עם קבלה ולהפסיק לחפשה.


זה מפחיד,
כי כל מה שאני יודעת זה להיות את.
הפרידה ממך מבלבלת.
מרגישה לעיתים כמו הצגה
לעיתים כמו אבל.
עם זאת, גמלה בליבי החלטה -
לתקן אותך.
ולא כדי שתהיי יותר מושלמת ממושלמת.
אלא כדי שתהיי קשובה לעצמך ומחוברת.
אתקן אותך כדי שתגיעי אלי.
שפשוט תהיי.
נפש חיה, משוחררת
והומיה.
***
בשבוע שעבר הייתי בהופעה של קולדפליי במסגרת סיבוב ההופעות ״ראש מלא בחלומות״.

ישבתי ביציע של אצטדיון ענק מימדים במיקום המשקיף על הכל.

והכל היה מואר, ונוצץ וקצבי וחי.




ואז הם שרו את השיר Fix You.

זיהיתי את המנגינה. היא גרמה לי לדמוע.

והמילים -
When you're too in love to let it go. But if you never try you'll never know, just what you're worth
(כשאתה מאוהב מדי מכדי לשחרר, אך אם לא תנסה אז לא תדע מה אתה שווה) תפסו אותי חזק.

כשלמדתי על השיר גיליתי שכריס מרטין, סולן הלהקה, כתב את השיר לאישתו לאחר שאביה נפטר.

השיר מדבר על פרידה מנפש אהובה שאינה אך זהו גם שיר מאיר לנפש יקרה הזקוקה לתמיכה ואהבה.

מצאתי שיר לזירה.

כשאני מקשיבה לשיר אני שומעת את קולה של הדמות המשוחררת אליה אני כמהה,
זו שחיה את חייה על פי צו ליבה.
אני מקשיבה להבטחה שלה לנחם, להכיל, להאיר, לתקן,
העיקר לשחרר את הדמות שכלואה בין תכתיבי החברה.


Fix You
Coldplay

When you try your best, but you don't succeed
When you get what you want, but not what you need
When you feel so tired, but you can't sleep
Stuck in reverse

And the tears come streaming down your face
When you lose something you can't replace
When you love someone, but it goes to waste
?Could it be worse

Lights will guide you home
And ignite your bones
And I will try to fix you

And high up above or down below
When you're too in love to let it go
But if you never try you'll never know
Just what you're worth

Lights will guide you home
And ignite your bones
And I will try to fix you

Tears stream down your face
When you lose something you cannot replace
Tears stream down your face and I
Tears stream down your face
I promise you I will learn from my mistakes
Tears stream down your face and I

Lights will guide you home
And ignite your bones
And I will try to fix you


תודה לכל הגחליליות שמאירות עבורי את החושך.  
תודה לקואוצ׳רית מדהימה שנחושה לגלות את הנפש החופשייה.
תודה לחברה מיוחדת על תמונות שפורטות על נימי הלב (מוזמנים להתרשם ולעקוב כאן).
תודה על שיר זירה שמצית ניצוצות.   
תודה על ראש מלא בחלומות.
תודה שהגעתי עד הלום.
הללויה.


---
אולי יעניין אותך גם -