מיזם נולד! הורים לומדים מהורים


במסגרת המיזם ״זו ילדותי השנייה״ אני מראיינת הורים על תקופת הילדות וההורות שלהם, וכותבת את סיפורם האישי תוך שמירה על שפתם האותנטית. בכל סוף שבוע אני מפרסמת סיפור המבוסס על סיפור אמיתי בעמוד ילדותי השנייה. הסיפורים שונים, מגוונים ופורטים בעוצמה על מיתרי הרגש. כל סיפור מאפשר לקוראים לקבל הצצה קטנה על המציאות של הורים בשטח ולקבל פרספקטיבה על ההשלכות שיכולות להתקבל מדברים שהורים עושים או אומרים. כל סיפור גם מאפשר לקוראים לקבל השראה מהמקוריות שבה הורים כמוני כמוך חווים ומתמודדים עם סיטואציות שונות ביומיום. למיזם יש מטרה עיקרית אחת - לעורר מחשבה. אם הייתי יכולה לבחור דבר אחד שהייתי רוצה שיקרה בכל סיפור זה שהקוראים יחשבו בינם לבין עצמם מה הם היו רוצים לאמץ, מה לא, מה הם היו רוצים לשפר בתא המשפחתי שלהם ומה לשמר. המטרה היא בפרוש *לא* לעורר רגשות אשם או טינה אלא לראות בכל סיפור הזדמנות להפגש עם הילדים שבנו ולהבין איך הנקודות מתחברות, הוא הזדמנות להבין איך הילדות שלנו משפיעה על סגנון ההורות והוא הזדמנות לקבל מודעות חדשה ולהשתפר. המיזם הושק בשלישי במרץ 2016 עם סיפור מאוד עוצמתי. מוזמנים לקרוא את הסיפור כאן.

שאלות נפוצות
ריכזתי פה תשובות לשאלות נפוצות שאני נשאלת:
מאיפה הרעיון למיזם?
הרעיון למיזם הגיע מחוויה אישית שלי שדרכה הבנתי ש״מעולם לא דמיינתי שאת הדברים הכי עמוקים על עצמי אלמד דווקא מסיפור ילדות אקראי של מישהו זר... כל סיפור ילדות עורר אצלי מחשבות לגבי סגנון ההורות שלי - מחשבות על ההתנהלות שלי עם ילדיי, על הדברים שארצה לאמץ וממה ארצה להמנע בסיטואציה דומה.״  תוכלו לקרוא יותר על הסיפור שמאחורי המיזם כאן. זה סיפור על שיתוף מתנות, על נקודות שמתחברות ועל הגשר בין ילדות להורות. איך את ״משיגה״ מרואיינים?
בהתחלה פרסמתי בקבוצות שונות בפייסבוק שאני מעוניינת לראיין הורים על תקופת הילדות וההורות. הסברתי שאני רוצה ליצור מקום שבו הורים יוכלו ללמוד מהורים אחרים דרך סיפורים אותנטיים. אנשים כתבו לי בפרטי שהם מעוניינים לקחת חלק במיזם וככה התחלתי. אחרי שפרסמתי את הסיפור הראשון במיזם, הקוראים נחשפו לתגובות החמות שהמרואיינת קיבלה וכתבו לי שהם גם רוצים להתראיין. התרגשתי מאוד לשמוע מהם שדרך התגובות הם ראו כמה הסיפור שלה עוזר והם רצו לשתף בסיפורם מתוך אמונה שהוא יכול לעזור לאחרים. בקיצור, הם גם רוצים לתת מתנה :) למה הסיפורים אנונימיים?
הסיפורים אנונימיים משלוש סיבות עיקריות - בראש ובראשונה כדי לשמור על פרטיות המרואיינים ופרטיות משפחתם. בנוסף, המרואיינים מרגישים נוח יותר לספר את סיפורם. ולבסוף, כדי שתשומת לב הקוראים תופנה לתוכן ולא למראה. ממש כמו שלב האודישנים ב- The Voice שבחירת המועמדים נעשית לפי איכות הקול ולא לפי המראה של המרואיינים. מי כותב את הסיפורים?
בסופו של דבר אני כותבת את הסיפור. קצת על התהליך - כל סיפור מתחיל בראיון שאני עושה בסקייפ, טלפון, או על כוס קפה פנים מול פנים. בהסכמת המרואיינים הראיון מוקלט כדי לשמור על לשון אותנטית. אני מתמללת את הראיון, ובוחרת את המסרים שיועברו בסיפור (בחירת המסרים נעשית משיקולים שונים). אני בונה את הנרטיב ומשתמשת בשפת המרואיין/נת כדי לספר את הסיפור. למה את לא כותבת מה כדאי לעשות עם הקונפליקטים שמתוארים בסיפורים?
המטרה של המיזם היא בראש ובראשונה לעורר מחשבה. חשוב לי לעורר את המקום שבו הקוראים יסתכלו פנימה כדי לברר בינם לבין עצמם איפה הסיפור פוגש אותם ומה הם בוחרים לאמץ. למשל - אחרי הסיפור הראשון שדיבר על הפרעות קשב וריכוז הורים כתבו לי שהסיפור עזר להם להבין שאולי ההתנהגות המתסכלת של ילדם לא נובעת מנסיון למשוך תשומת לב אלא יותר מעניין פיזיולוגי. זה גרם להם לחשוב שאולי הילד זקוק לעזרה ולהפגין יותר חמלה כלפיו. מכיוון שמדובר בסיפורים אמיתיים ומורכבים, מרגיש לי לא נכון לצמד אליהם המלצות. מה שכן, כל ראיון מעלה גם אצלי באופן אישי שאלות בתחומים שונים כמו פחד אצל ילדים, התמודדות עם רגשות אשם, איך למקסם זמן איכות, שבחים, ועוד. אני מתייעצת עם אנשי מקצוע כדי ללמוד יותר ומתכוונת לכתוב ולשתף את מה שלמדתי בפוסט נפרד בבלוג. מה התקוות הכי גדולות שלך לגבי המיזם?
כאמא טועה ותוהה, אני מקווה להפנים את המסרים שרלוונטיים עבורי מכל סיפור, ללמוד מהם ולהשתפר. כמפתחת המיזם וכמישהי שמאמינה שיש לנו, ההורים, אחריות משותפת לגבי העתיד ושהמהפכה בחינוך מתחילה בנו, אני מקווה שסיפורים אישיים יתבררו ככלי אפקטיבי ללמוד על הורות ולהשתפר במקצוע המופלא והמורכב הזה. אני מקווה שדרך המיזם הזה, שמטרתו לעורר מחשבה, ודרך מיזם חדש נוסף שמטרתו לתת מענה לצד הפרקטי, נוכל ליצור קהילת הורים לומדת, מלמדת, תומכת, ומעודדת. אם תרצו לקחת חלק במיזמים, מוזמנים לכתוב לי. ואגב, אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאין הורה מושלם ובטוחה שיש משהו שנגיד/נעשה כהורים, שלעד יחקק אצל הילדים לטוב/לרע. ֿהשאלה מבחינתי היא, איך למזער ״נזקים״? איך להשתפר מהר? וגם איך להרבות בטוב? אני מקווה ומאמינה שנוכל ללמוד המון מסיפורים אמיתיים ושריכוז תוכן שכזה יאיץ את תהליך הלמידה. למה הסיפורים בחלקים?
עד עכשיו הסיפורים התפרסמו בהמשכים כך שכל חלק בסיפור עסק במסר מסויים. אני מאמינה שכדאי לקחת פסק זמן בין החלקים כדי לתת לכל רעיון לשקוע. חוץ מזה, לא יזיק גם לנו ההורים לפתח קצת את הדמיון ולתרגל דחיית סיפוקים לא? ;) יהיו סיפורים שיתפרסמו כפוסט אחד.
טיפ - הדרך הפשוטה לעקוב אחרי כל סיפור היא להגדיר לפייסבוק להראות לכם את הפוסטים מילדותי השנייה בפיד. כך, בכל פעם שחלק מסויים בסיפור יתפרסם, תוכלו לראותו(כפי שאתם כבר בטח יודעים, פייסבוק בוחרת עבורכם את התוכן בפיד. אם אתם רוצים לעזור לפייסבוק להבין מה אתם באמת רוצים לראות, תשנו את ההגדרות). כך זה נראה מהמחשב - אם תלחצו על כפתור הלייק, יפתח תפריט עם אפשרות לבחור ב- See First - לראות את הפוסטים מהעמוד, בפיד (אופציה זו מודגשת בכחול).



וכך זה נראה מהנייד -




איך אפשר לעזור?
בשלב זה של המיזם אשמח לעזרה עם מילות עידוד למרואיינים - אם הסיפורים מעוררים בכם רגשות, מחשבות, רעיונות או רצון בלתי מוסבר לחבק את האבא/האמא ששיתפו את סיפורם, אתם יותר ממוזמנים לכתוב תגובה. זה מחמם את הלב ומעודד את המרואיינים, אותי וכל הורה אחר שמזדהה עם הסיפור בצורה כזו או אחרת. ומהסיבות הברורות, אשמח לעזרה עם שיתוף הסיפורים כדי שנוכל ליצור קהילת הורים מחבקת. 


אם יש לכם שאלות נוספות, רעיונות, או מחשבות, אם בא לכם להתראיין, או רק להגיד הי :) מוזמנים להשאיר פה תגובה, לשלוח הודעה בפייסבוק (בעמוד של ילדותי השנייה) או במייל (liz@mysecondchildhood.com). 



אשמח להכיר :)

ליז


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה