ורוד זה רק צבע

קרדיט

ילדים השוהים בבית החולים,

שונים זה מזה באישיותם ודומים בחלוקים שלגופם, מרגישים שהם לא הם - שהם אחרים. רק פציינטים בבית החולים. הם מתגעגעים למשחקים ולחברים. מתגעגעים להיות ילדים מתבגרים. אנשים נפלאים עשו מעשה -
ובמקום חלוקים חיוורים,

מעניקים לילדים חלוקים מעוצבים

עם תווית קטנה המזכירה במילים -

אתם מיוחדים, למה שהחלוקים שלכם לא יהיו שונים? ״זה נכון״, המתבגרים אמרו,

״החלוק הזה מאפשר לי להיות מי שאני״, הם סיפרו.

הם כבר לא רק פציינטים חולים,

הם פשוט ילדים מתבגרים. הילדים בחרו את החלוקים לפי טעמם,

לבשו כסות שהוסיפה צבע לדמותם

וכמגע קסם, החלוקים האירו את ליבם

והשיבו להם חזרה את כוחם. מי היה מאמין שלחלוקים מעוצבים
תהיה עוצמה מחוללת פלאים?
שילדים ירגישו בזכותם מיוחדים
ושדווקא חלוקים,
יזכירו שהם לא רק חולים
שהם קודם, ילדים מתבגרים.

כל הסיפור הזה עדיין מציף את עיני בדמעות

כי לפני הכל, הוא הזכיר לי כמה מסדרונות

של מחלקה אונקולוגית לילדים בבית החולים

וחדרים, עם מראות כואבים. באחד החדרים שכבה פייה קטנה

שממבט ראשון את ליבי שבתה.

והצבע,

הצבע של דברים קטנים ופשוטים,

הצבע -

שיכך את מכאובה והשכיח את מחלתה,

הצית ניצוץ במבטה והרחיב את חיוכה,
האיר ועדיין מאיר את דמותה,

ובמשך שנים, עזר לה להתגונן ולהלחם

עד שתם כוחה.

עיני ראו את כוחו של הצבע,

את הכח שיש לדברים פשוטים וכביכול שטחיים

למלא מצברים

ולהפיח חיים. *** ועכשיו, כשהכל צף בי כאמא לבת,

אני מרגישה תחושות של אכזבה ומחנק

כי פתאום אני מבינה שאני עושה עניין ממאום

ושגיבשתי דעות ממקום עלום -

שתתחפש להכל, רק לא לנסיכה,

שהצבע הורוד לא יהיה דומיננטי במלתחה,
בקשה ללגו תתקבל בשמחה
חוץ מלגו ורוד לבניית ממלכה

ואם אמשיך זו תהיה ממש מבוכה. אבל במו עיני ראיתי כמה משמחים הם הדברים הפשוטים

משמלה מסתובבת לחצאית טוטו בשלל צבעים,

משרשראות, טבעות, כתרים, וצמידים

לפריטים ורודים בכל הגוונים.

מתי שכחתי שמעבר לפריט,
אפשרות הבחירה

היא זו שמעודדת ומעצימה? ואם בעבר ראיתי שדברים פשוטים ואהובים משנים הרגשה

מדוע היום אני עיוורת לשמחה

שסנדל ורוד של הלו קיטי מוסיף לתחושתה?

כאילו שלי אין איזו כסות מועדפת

שגורמת לי להרגיש מושכת,  

או לק בצבע כהה בציפורניים

שגורם לי להרגיש צעירה כפליים,

ושרשראות צבעוניות מחרוזים

שמחזירות אותי לימי הודו העליזים. הראש אומר -
חוזק והרגשה מגיעים מבפנים ולא מהופעה.

אך מה אם הלב באמת מגיב אליהם בשמחה?
הראש לא מרפה -

האם הגיוני להתמלא גאווה מתחפושת של רופאה בהלוואין?

אך לקבל תחושה חמוצה כשתרצה להיות אלזה בפורים?

פתאום אני תוהה למי בדיוק צריך גבולות להציב?

לילדה בת ארבע או לאמה?

שלעיתים מתייחסת לנסיכות ולצבע כמו מחלה,

כאילו המנעות מורוד אך טיפוח כישורי הרכבה

ילמדו ילדה לעמוד על שלה. האם העצמת בנות באמת מגיעה מהמנעות מדברים פשוטים?

כמו משחק, תחפושות או תכשיטים?

או שמא העצמה מגיעה מבפנים?

ואם אכן מבפנים,
אז איזו משמעות יש לורוד ולשאר הדברים הכביכול שטחיים?

האם אני באמת רוצה למנוע ממנה דברים משמחים

או לפספס בעצמי את הדברים שעליה אהובים

כדי לשדר חוזק לאחרים? לאחרים?

רגע, דקה,

האם יש לזה באמת הגיון או הצדקה?

כי הרי העיסוק באחרים לא מבטא בעצם המממ..

חולשה? מי היה מאמין שלחלוקים מעוצבים

תהיה עוצמה מחוללת פלאים.

שהם יגרמו לי לשאול האם אני לא מעדיפה

לתת לה לבחור, להתנסות, ולחקור את זהותה?

האם במקום לעסוק בדברים שטחיים

לא כדאי שאתמקד בפרמטרים יותר מהותיים?

כמו האם דרך עיניה אני נתפסת ככל יכולה?

מביעה עמדה ומשדרת עוצמה?

האם כל משפט אני מתחילה עם סליחה?

עומדת על שלי או מגיבה להסגברה בשתיקה?

האם היא רואה שאני עושה הכל כדי להשיג מטרה?
מנסה, מתאמצת וכשצריכה, גם מבקשת עזרה?

האם היא מבינה דרכי מהי הגשמה?

או שהיא, וגם בני, מקבלים שיעור בהעצמה מדומה? תודה לכם חלוקים מעוצבים

שעזרתם לי ממקום כואב להבין

שאני זקוקה למודעות מחודשת

ושהעיקר דורש תחזוקה שוטפת.

שבזכותכם, את הטפל אני משחררת -

שהרי אין באמת טעם להתעסק בזוטות

כאם היו מתכון בטוח להעצמת בנות.

אחרי הכל, כישורי בנייה ניתן לפתח גם מבניית ארמונות

ובעולם הדמיון, כוחות על יש גם לנסיכות ורודות.

בריאות לילדים הקטנים והגדולים.

לטלטולה הקטנה, אהבה וגעגועים 3>

----------------------

** הקליפ מתאר את מיזם החלוקים - Ward + Robes. ניתן לתרום למיזם באתר - wardrobes.starlightcanada.org

אולי יעניין אותך גם:

• לצאת מפקק תנועה ולהיות
• מתי בפעם האחרונה קבלת את עצמך?

מוזמנים לשתף ולהצטרף לעמוד הפייסבוק ״ילדותי השנייה״.