יום שבת, 12 בדצמבר 2015

מתי בפעם האחרונה אמרת לעצמך תודה?



במהלך חנוכה הזמנתם חברים ומשפחה להדלקת נרות. הפקתם ערב לתפארת, מכיבוד מושחת לבריא (מי אמר סופגניות בריוש בציפוי קרם טרמיסו?), הפעלה משעשעת לגדולים ולקטנים, ועד לטקס הדלקת נרות מרגש שבו הענקתם לאורחים נר מהודר שמסמל את האור המיוחד שהם מביאים לחייכם, ולעולם הזה. כולם שבחו אתכם והודו לכם על ערב נפלא ומרגש. על מה אתם מודים בערב מוצלח שכזה?  האם הודתם גם לעצמכם?  
******

חג ההודיה נחגג מידי שנה, בסוף השבוע האחרון של חודש נובמבר. זהו חג לא דתי שנחגג כדי להודות על יבולי הסתיו אך קיבל משמעות נוספת של הודיה כללית. אני מאוד אוהבת את האופי של החג הזה כי הוא משפחתי, כיפי, ועם פן רוחני. הרגעים שבהם אני חושבת על כל הדברים שעליהם אני מודה מחזירים אותי לקרקע וממלאים את ליבי עד מאוד. אני מודה על שני סטארטאפים צומחים, זיו ואביתר ;) , על פרטנר שהוא 99% מושלם (חברתי מפולין טוענת שתמיד יש מקום לשיפור. לא מתווכחת), ועל כל האנשים שבחיי - הוריי היקרים, משפחה, חברים, מכרים. אני מודה גם על הרגעים המרגשים והשמחים השנה, על בריאות איתנה שלי ושל הקרובים ללליבי וכמובן, על החיים עצמם.


 מודים ונהנים - תודה מיוחדת על כך שהנפילה מהסנואובורד לא הסתיימה הפעם עם שברים :)  
אני מנחשת שרובנו מודים פחות או יותר על אותם דברים. אותם דברים שהם כל כך לא מובנים מאליהם וגורמים לנו להרגיש ברי מזל. השנה, בפעם הראשונה מזה שבע שנים שאנחנו פה, חוץ מלהודות על הרשימה מעלה, הרהרתי בשאלה מה עם להגיד תודה גם לעצמי? מממ... מחשבה מוזרה. מאוד סיקרן אותי להבין למה זה מרגיש מוזר. האם זה אומר שתפיסתית אני לוקחת את עצמי, או את הדרך שעברתי, כמובן מאליו?


על מה ילדים מודים?


ברוח חג ההודיה, דיברו עם הילדים בגן של זיו על החג ושאלו אותם על מה הם מודים. כששמעתי אותה ספק אומרת את אשר ליבה ספק מדקלמת את הדברים שעליהם היא מודה - אמאבא, פסטה אדומה, אביתר ושולחן, הבנתי שמילדות אנחנו מורגלים להודות על דברים חיצוניים ועל מה שנופל בקטגוריה של ״לא מובן מאליו״. מה שמעניין בעיני הוא שהעקרון של ההתמקדות בחיצוני, בסביבה, תופס לא רק לגבי הכרה בטוב. מילדות מלמדים אותנו להיות קשובים לסביבה - להפגין חמלה, אמפתיה, אהדה, סבלנות, נדיבות ועוד כלפי אחרים. המיומנויות האלו מן הסתם חשובות לקיום חברה מכילה ותומכת וככאלו, יש לנו אינספור הזדמנויות לתרגל אותן כילדים, ועוד אינספור הזדמנויות ללמד אותן כהורים, וטוב שכך. אני לא בטוחה אם ההתמקדות בחיצוני זה ההסבר היחידי ללמה זה מרגיש מוזר להפגין את אותם דברים כלפי עצמי. אבל לאחרונה גיליתי שגם אחרים שותפים לתחושה הזו. בחודשיים האחרונים עברתי קואוצ׳ינג, יחד עם קבוצה של נשים מדהימות בטווח גילאים של 35-70. נפגשנו מידי שבוע כדי ללמוד ולתרגל תהליך שאמור לשמש אותנו ברגעים של חוסר הרמוניה פנימי. על קצה המזלג, בתחילת התהליך התבקשנו לכתוב על מה אנחנו מודות, כדי לפתח הרגל יומיומי שימקד אותנו בדברים החיוביים שבחיינו. בהמשך, נדרשנו להודות לעצמנו על מי שאנחנו, לתת מקום לרגשות לא נעימים שמציפים אותנו בסיטואציות שונות (כמו כשלון, נחיתות, פחד מביקורת או דחייה), להפגין חמלה עצמית, ולפעול ממקום שהוא טוב גם עבורנו. רובנו מצאנו את התרגול הזה מאוד מאוד מאתגר. נדרשו שתי קואוצ׳ריות מנוסות, נחישות, וחודשיים של אימון מפרך מבחינה רגשית, כדי לפתח גישה מקבלת כלפי עצמנו. אה, ולא פחות חשוב, כדי לנטרל את המחשבה הכה-מגבילה שאהבה, תודה וחמלה עצמית יהפכו אותנו לאגואיסטיות או נרקסיסטיות. למדתי המון מהתהליך הזה ובטח אכתוב על כך בעתיד. קווי הדמיון שמצאתי בין המשתתפות גרמו לי להבין איזו עוצמה יש לחברה ולרצון להשתייך על תפיסת העצמי כבר מילדות. מרתק לראות איך כל הסיפור הזה בא לידי ביטוי בחיים הבוגרים ואת התהליך שכל אחת מהמשתתפות עברה כדי להרגיש יותר מחוברת לעצמה. היום אני שואפת למצוא איזון בריא יותר בין החיצוני לפנימי ולדאוג לטפח גם את הפנימי, במיוחד בכל מה שקשור לקשב, סבלנות, הכרה בטוב וחמלה. לדעתי אלו כישורי חיים המשפיעים על תחומים רבים אצל ילדים ומבוגרים כאחד - מאופטימיות וללמידה, ועד להתמודדות עם אתגרים, רגשות, הצלחות וכשלונות.

אתגר #תודה_יומיומית

ללמוד להודות על הטוב


איך משנים את האיזון בהקשר של הכרה בטוב? שאלה טובה. בחרתי להתחיל בצעדים קטנים, עם שני הרגלים יחסית פשוטים: הרגל אישי - לקחת כמה דקות ביום כדי להעריך את הטוב שבחייכם. זה יכול להיות במחשבה, בכתיבה, צילום, ציור, מה שעובד. אני משתדלת להודות על דברים שונים בכל יום, ולהכניס גם את עצמי לרשימה :) הרגל משפחתי - יש המון חומר ברשת על איך ללמד ילדים להכיר בטוב. אחת הדרכים היותר אפקטיביות, שתעבוד לדעתי בטווח רחב של גילאים, היא דוגמא אישית. הרעיון הוא לפתח מנהג משפחתי של הכרה בטוב - זה יכול להיות הרגל יומיומי לפני השינה למשל, או הרגל שבועי בזמן בילוי משפחתי קבוע: ארוחה, נסיעה, וכו׳. חוץ מהכרה בטוב, זוהי דרך טובה בעיני לעודד שיתוף וללמד את הילד באופן עקיף על הדברים שחשובים לנו - ערכים, דרכי התמודדות, גישה לסיטואציות שונות ועוד. אני מציעה לשאול כל אחד מבני המשפחה שתי שאלות:


  1. על מה אתה מודה היום? כמה רעיונות:
    • למתחילים - יש אינספור דברים שאפשר להודות עליהם. זה יכול להיות מאוד פשוט ואפשר לקבל השראה רבה מהילדים. מסקר קצר שערכתי בין חברים ומחיפוש ברשת מצאתי שחוץ מלהודות להורים, מורים, אחים וחברים, ילדים מודים על עצים, צעצועים, סוסי פוני (שאין להם :)), קשת בענן, כלבים, סרטים, בריכה, מוסיקה ועוד.
    • למתקדמים - להודות גם על מטלות שלא ממש מחבבים, כביסה למשל, כי הן מסמלות את השפע שיש בחיינו - בגדים ללבוש. אפשר לתמלל את ההקבלה הזו לילדים - להודות על שיעורי בית גם אם לא ממש אוהבים את זה, כי הם מסמלים את האפשרות ללמוד ולפתח את המוח.
 
  1. על מה היית רוצה להודות לעצמך היום? רעיונות:
    • שהגעתי בזמן, שעזרתי לחבר, שלא ויתרתי, שחגגתי הצלחה, שהתאמצתי להשתפר, שחשבתי על פתרונות, שיצרתי, שהתמודדתי עם רגשות לא נעימים, שבחרתי להיות חיובית, שהיה לי אומץ, שלא פעלתי מתוך כעס, שפיניתי זמן לעשות דברים שאני אוהבת, שלמדתי משהו חדש, שלקחתי אחריות...


ויש גם בונוס


תרגול קבוע של הכרה בטוב משנה את המוח לטובה. ברמה הכי בסיסית, המטרה של המוח זה לשמור אותנו בחיים ולכן עוד מילדות, המוח מרוכז טוב יותר בגירויים שמהווים סכנה, בגירויים שמפחידים ומלחיצים אותנו, כדי לדעת ממה להמנע. תרגול אקטיבי של הכרה בטוב מאמן את המוח לחשוב בצורה חיובית ולסגל את דפוס החשיבה הזה גם בעתיד. בנוסף, התרגול הזה מאקטב אזורים ומנגנונים במוח שגורמים לנו להרגיש טוב, לפתח אופטימיות, להתמודד טוב יותר עם מצבי חרדה, ושיפור בתפקודי גוף בסיסיים כמו שינה ומטבוליזם. אקדיש פוסט נפרד על מחקרים שעוסקים במוח שמכיר בטוב.  


כמו כל הרגל, קל להתחיל אך קשה להתמיד...

בתחילת כל חודש אני פותחת אתגר בקבוצת פייסבוק סגורה כדי לתרגל את ההכרה בטוב במשך 30 ימים. מוזמנים להצטרף לקבוצה כאן.

(** עדכון - הטקסט הבא כבר לא רלוונטי, לכן בכל חודש אעדכן את הקישור על פרטי קבוצת האתגר: האתגר הראשון יתחיל - ב-15 לדצמבר. אני מתכננת להתחיל את האתגר #תודה_יומיומית באינסטגרם, כדי לתרגל את ההכרה בטוב במשך 30 ימים. מוזמנים לעקוב אחרי (כאן) ולהצטרף לאתגר :) ) אשמח לשמוע אלו מחשבות הפוסט הזה העלה בכם ואלו הרגלים הייתם רוצים לאמץ. תודה שאתם פה 3>  

----------------------

ניתן לקבל עדכונים על הפוסטים הבאים דרך קבוצת הפייסבוק ״ילדותי השנייה״ או באמצעות המייל.

קרדיט לתמונה.


6 תגובות:

  1. הכרות הטוב הופכות אותנו למאושרים וכשאנחנו מאושרים זה הופך אותנו ליותר אפקטיבים - סרטון טוב של שון אקור בהרצאה שלו בTED מסבירה את העניין בצורה משעשעת ומשכנעת - https://www.ted.com/talks/shawn_achor_the_happy_secret_to_better_work?language=he#t-706154

    השבמחק
  2. תודה רותם, הרצאה מעוררת מחשבה. אהבתי מאוד. אם אנחנו משנים את ההגדרה להצלחה בכל פעם שאנחנו מצליחים, מתוך רצון להצליח יותר, זה באמת מקשה על המוח לחשוב בצורה חיובית בהמשך. בעיני זה מדגיש את החשיבות של לחגוג הצלחות והישגים.
    אגב, עוד דבר שהוא מעניין בעיני זו ההשפעה שיש להצלחות/ההישגים שלנו על הבטחון והערך העצמי. התפיסה ״שכשאני מצליח אני שווה משהו״ היא גם מקור לסטרס אדיר, שמשפיע על חווית הלמידה והאפקטיביות שלה. אעבל זה נושא לפוסט נפרד :)
    תודה רבה על השיתוף!

    השבמחק
  3. תודה ליז, כתבת נפלא. טוב לעורר את הענק משנתו ,מה שנקרא, ולהזכר בדברים ששכחנו לעשות כמו להודות על הקיים וגם על עצמינו.
    מעניין אותי לדעת לאיזו קבוצה הצטרפת, אשמח לפרטים אם זה לא אישי.
    מחכה לקרוא עוד בלוגים.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ליטל! מעריכה מאוד את הפרגון :)
      הקואוצ׳ריות שהנחו את הקבוצה מציעות קורס בבית ספר ללימודי המשך בסטנפורד. הקורס נקרא authentic leadership (https://continuingstudies.stanford.edu/.../20152_BUS-18).
      אני השתתפתי בקורס פיילוט שהן הציעו כדי לפתח את הקורס שמוצע עכשיו. להבנתי, הפורמט יהיה קצת שונה ממה שעברתי (לדעתי קבוצה גדולה יותר של נשים וגברים יחד). הן היו פשוט מעולות. אם יש לך שאלות נוספות אשמח לענות :)
      אגב, את מוזמנת לחבב את עמוד הפייסבוק של הבלוג כדי להתעדכן בפוסטים חדשים :) https://www.facebook.com/mysecondchildhoodblog/

      מחק
  4. ליז כיף לקרוא אותך ומעורר השראה. איזה מזל שפגשתי בך דרך הפייסבוק

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה איילה יקרה. שמחה שגרכינו הצטלבו 3>

      מחק