tag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post6550732334828656267..comments2023-03-05T10:16:38.986+02:00Comments on ילדותי השנייה: אל תקרא לי גאון! וגם לא פיקאסוLizhttp://www.blogger.com/profile/02136722669123325064noreply@blogger.comBlogger9125tag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post-18865962759487810142016-08-03T21:33:52.038+03:002016-08-03T21:33:52.038+03:00תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.Lizhttps://www.blogger.com/profile/02136722669123325064noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post-6984959823683791882016-08-03T21:33:29.665+03:002016-08-03T21:33:29.665+03:00גדול דנה! צחקתי בקול :)
בדיחות בצד, אני מסיימת עכ...גדול דנה! צחקתי בקול :) <br />בדיחות בצד, אני מסיימת עכשיו קורס צילום שבמהלכו המרצה מציג את העבודות שלנו כחלק מהשיעור. כשהוא השווה אותי לצלם הבית של סטנפורד משהו נכבה בי - המילים שלו כאילו גרמו לי להרגיש שנולדתי עם כשרון חבוי כשברור לי שיש לי טכניקה ללמוד.. התאמצתי לזכור איך בדיוק צילמתי את אותן תמונות - ככל הנראה שאמשיך לצלם רק באותו סגנון.. ההשוואה הזו ממש קיבעה אותי מחשבתית. את הנקודה הזו אני רוצה לחדד בפוסט ההמשך - שמחמאות מהסוג הזה שנאמרות ברצינות משפיעות גם עלינו, הילדים הגדולים... ה״חוויה״ הזו החייתה עבורי את הפוסט הזה. עדיין מהרהרת בזה ובאנרגיה שצריך להשקיע, גם אם מודעים, כדי לא לתת למילים הללו להשפיע. תודה על הפרגון :)Lizhttps://www.blogger.com/profile/02136722669123325064noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post-49112491853916177852016-08-03T16:39:16.674+03:002016-08-03T16:39:16.674+03:00כתוב מעניין, בהיר ולעניין! איזו חכמה את!��כתוב מעניין, בהיר ולעניין! איזו חכמה את!��Anonymoushttps://www.blogger.com/profile/05884413439362542752noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post-6203679944284627142016-08-03T07:37:55.111+03:002016-08-03T07:37:55.111+03:00תודה רבה! אני מקווה להתחיל לכתוב באנגלית בקרוב. מב...תודה רבה! אני מקווה להתחיל לכתוב באנגלית בקרוב. מבטיחה לעדכן. תודה רבה על הנכונות לשתף :)Lizhttps://www.blogger.com/profile/02136722669123325064noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post-64322329350044212682016-08-03T07:15:19.182+03:002016-08-03T07:15:19.182+03:00do you have this blog translated so that I can pa...do you have this blog translated so that I can pass them on? thanks!<br />Anonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post-66752176978648720152015-06-16T09:23:26.822+03:002015-06-16T09:23:26.822+03:00תודה! שאלה טובה ומאוד נפוצה בקרב הורים ומחנכים. את...תודה! שאלה טובה ומאוד נפוצה בקרב הורים ומחנכים. אתרגם אותה לטובת הקוראים בעברית: ״אם כשהילד מצליח אנחנו מגיבים ״מצויין, עכשיו תנסה משהו קשה יותר״ - איך אפשר להמנע ממצב שבו הילד ירגיש ״מה שאני עושה אף פעם לא מספיק״? ואיך אפשר להמנע ממצב שבו הילדים ירגישו שאנחנו דוחפים אותם להשיג יותר במקום להסתפק בהישגים הקיימים? הרי אנחנו רוצים להמנע ממצב שבו אנו דוחפים בצורה קיצונית להישגיות יתר״. <br /><br />אז ככה, אנחנו באמת צריכים להיות זהירים כדי שהילדים לא יחשבו שאנחנו מעריכים רק הישגים. המטרה היא להעביר מסר שאנחנו מעריכים השקעה ולמידה. לצורך העניין, אפשרלהשתמש בשבחים בצורה הדרגתית למשל, כשהילד מצליח במשהו אפשר ראשית לשבח על ההשקעה כדי לגרום לו להרגיש טוב: ״כל הכבוד, פתרת המון תרגילים והצלחת״ (חשוב לזכור שחזרתיות גם חשובה ללמידה אז זה ממש בסדר שהילד יחזור על משהו מספר פעמים לפני שמתקדמים ברמת הקושי). כשנראה שהילד שולט במיומנות/ידע וכו׳, אפשר לשבח כך שנותנים מקום למה שכבר למדו אבל יחד עם זאת להעלות את הרף: ״אני רואה שלמדת איך להכפיל מספרים עד עשר, מעולה! עכשיו בוא ננסה משהו קשה יותר״.<br /><br />אם אנחנו כהורים ניצור אווירה שמטפחת מיינדסט מתפתח, הילדים יאהבו אתגרים ויהנו מהם. זה יתבטא בזה שהם יחפשו אתגרים, קשיים לא יגרמו להם לוותר אלא להתמיד, והם יתמקדו בלמידה ולא בתוצאות. כל הדברים האלו מובילים בסופו של דבר להישגים גבוהים אבל ההישגים הם הבונוס ולא העיקר. מקווה שעניתי לשאלתך. אם יש לך שאלות נוספות, אשמח לשמוע. <br />Lizhttps://www.blogger.com/profile/02136722669123325064noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post-70285421770503615842015-06-14T12:13:47.359+03:002015-06-14T12:13:47.359+03:00Thanks Liz, very interesting post. Question -- on ...Thanks Liz, very interesting post. Question -- on the flip side, if when a child does something well we respond with "great, now try something harder" - how do we avoid him/her having the feeling that "what I do is never good enough" - and how do we avoid them feeling constantly pushed versus content with the . current accomplishment? want to avoid the extreme over-achiever too. Curious what you thinkAnonymousnoreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post-58206417485704697532015-06-11T18:10:29.931+03:002015-06-11T18:10:29.931+03:00שאלה מצויינת רותם. לפני שאענה אני רוצה לחדד שתי נק...שאלה מצויינת רותם. לפני שאענה אני רוצה לחדד שתי נקודות שהתבהרו לי בזמן הכתיבה ובמיוחד אחרי התגובות שקיבלתי. קודם כל, אני חושבת שהמטרה שלנו כהורים היא ליצור בבית אוירה שאתגרים, ולא פחות חשוב, טעויות וכשלונות, זה דבר חיובי כי זה הבסיס ללמידה של כל דבר. איך זה בא לידי ביטוי? באופן שבו אנחנו משבחים (יותר דגש על מאמץ, להפסיק לשבח על דברים שבאים בקלות וכו׳), בהתלהבות שאנחנו נכניס להתמודדות עם אתגרים, בלחגוג התקדמות, בעידוד חשיבה על מה הרווחנו מהטעויות/כשלונות ועוד (אכתוב על זה יותר בפוסטים הבאים). נקודה שנייה, אני חושבת שמה שצריך להעסיק אותנו זה איך לבנות בטחון עצמי שיהיה אפקטיבי גם לטווח הארוך ולכן, בהקשר לפוסט הזה, אנחנו ממש צריכים להמנע ממתן שבחים ״מזיקים״ כמו אתה גאון וכדומה. אני באמת מאמינה שעם בסיס כזה, הילדים ירגישו נוח להתמודד עם אתגרים גם בטווח הארוך, יאהבו אתגרים ויהנו מהדרך. עכשיו לשאלתך, אני חושבת שזה עניין של השקפה. האם אתה מאמין שאחד התפקידים שלך כהורה זה ללמד את הילדים איך להתמודד עם אתגרים? האם מסקרן אותך לראות איך הם מגיבים כשהם לא מצליחים? אם כן, אני לא רואה דרך לעשות את זה בלי לאתגר אותם. אני לגמרי בעד :) כל עוד אנחנו מציגים אתגרים בצורה הדרגתית, שמתאימה לילד גם מבחינה התפתחותית, ודואגים לעודד תוך כדי, אנחנו בדרך הנכונה. מקווה שעניתי. אם יש לך שאלות נוספות, אני פה. Lizhttps://www.blogger.com/profile/02136722669123325064noreply@blogger.comtag:blogger.com,1999:blog-4386186012986014682.post-2747278859177944622015-06-11T17:58:36.631+03:002015-06-11T17:58:36.631+03:00ללא ספק השקפה מענינית, אבל ההרגשה שעלתה בי בסוף הפ...ללא ספק השקפה מענינית, אבל ההרגשה שעלתה בי בסוף הפוסט היא - האם המטרה שלנו כהורים הוא לאתגר ללא הרף את הילדים שלנו? האם למתוח בכל פעם קו גבוה יותר אכן יבנה להם את הבטחון העצמי שאנחנו כל כך רוצים שיהיה להם?<br />Anonymoushttps://www.blogger.com/profile/01889892701896555888noreply@blogger.com